קפיצה – למה חשוב שילמד לקפוץ?

למה חשוב שהילד ילמד לקפוץ? ולו רק בגלל שכמעט בכל מסיבת יומולדת בגן הילדים יקפצו בין חישוקים, יקפצו כדי לתפוס בלון או כדור, יקפצו משרפרף נמוך כי זה פשוט כיף יותר מלרדת רגיל. אל תוותרו על הכיף! קפיצה היא מיומנות שמפתחת מאוד התארגנות ותכנון תנועתי. היא מאפשרת למערכת הפרופריוספטיבית (תחושה עמוקה) לחוש את הגוף ניתק מהקרקע. תחושת ההתנתקות והנחיתה תורמות לבנייה של סכמת גוף.

קפיצה ראשונית ניתן לראות בגיל שנתיים כשקפיצות משוכללות כמו קפיצות מצד לצד וקפיצות על רגל אחת מצופה לראות סביב גיל 4.5-5. סוגי קפיצות נוספים : קפיצה במקום, מספר קפיצות ברצף, קפיצה קדימה , קפיצה אחורה, קפיצה מגובה ולגובה, קפיצות מצד לצד, קפיצות מעל מכשול, קפיצות על רגל אחת וכו.

ילד רוכש קפיצה בהתנסות. בשלבים הראשונים חשוב לתת לו להרגיש מהי קפיצה ואיך מרגיש ניתוק  מלא מהקרקע. לעידוד קפיצה עצמאית ניתן לתמוך ולעזור לילד. התמיכה הרבה ביותר היא תמיכה מתחת לבית שכי. עם הזמן ניתן להוריד תמיכות לתמיכת אגן למשל. ניתן לתת לילד להישען על הידיים שלנו ולדחוף עצמו לקפיצה.

מרכיבי הקפיצה:

מוטיבציה ויזימה – הילד צריך להנות מקפיצות ולרצות לקפוץ שוב ושוב כי זה כיף. ילדים שאינם מצליחים לקפוץ לא נהנים מפעילות כי היא יוצרת קושי. כשמצליח לעשות את הקפיצה הקטנה ביותר או את מה שנראה כמו קפיצה לעשות מהאירוע הזה פסטיבל גדול כי כאן הילד חווה הצלחה! העובדה שגם האחר רואה אותו מצליח, מכפילה את ערכתה. חוויות של הצלחה יוצרות מוטיבציה להמשיך וליזום פעילות זו.

תכנון ותפיסה מרחבית – בהתחלה יש לתרגל את הקפיצות בסביבה דלת גירויים ומשטח יציב ואחיד. לדוגמא בחדרו של הילד, על הרצפה, כשאין חפצים מפוזרים על הרצפה. החדר של הילד הוא סביבה מוכרת עבורו לכן יוצרת בטחון. הרצפה היא משטח אחיד וחלק לכן הדרישה הגופנית לקפיצה קטנה יותר מאשר במשטחים משובשים כמו מזרונים רכים, דשא או חול. חפצים או ציוד שמפוזר בחדר גורם לחוסר ריכוז בפעילות וכן במקרים מסויימים להצפה ויזואלית. לכן ההמלצה לחדר עם מעט גירויים סביבתיים.

ביצוע מוטורי – מתחיל בניתור ומסתיים בנחיתה. פעולת הניתור דורשת דריכה חזקה על הקרקע בזמן ניתור שתביא להתרוממות הגוף מעלה. דבר נוסף שחשוב הוא כוח השרירים. השרירים הנחוצים לקפיצה הם בעיקר שרירי הארבע ראשי והתאומים ברגליים. כמו כן דרושים שרירי הבטן, זוקפי גב וחגורת הכתפיים לתנופה. נתמקד בשרירים העיקריים והם שרירי הרגליים. להלן שני תרגילים לחיזוק השרירים

• • שריר הארבע ראשי – אנחנו זקוקים לו על מנת לבצע כיפוף מדורג בברכיים. הכיפוף בברכיים מנמיך את מרכז הגוף ויוצר דריכה חזקה על הקרקע שמאפשרת את ההתרוממות של הגוף מעלה. התרגיל הוא קימה וישיבה על כיסא. שריר הארבע ראשי הוא השריר העיקרי העובד בתרגיל זה. על מנת להקל על הילד בקימה ניתן לקום מכיסא גבוה או להניח כרית הגבהה בכיסא. ככל שהכיסא נמוך יותר, קשה יותר לקום ממנו וזה דורש כוח יותר חזק בשריר הארבע ראשי.

• שריר התאומים – אנחנו זקוקים לו על מנת לדחוף את הקרקע ולהתנתק ממנה. התרגיל הוא עמידה על קצות האצבעות. כמו כן ניתן לעלות ולרדת מקצות האצבעות. בנוסף ניתן ללכת על קצות האצבעות. כמובן לשלב זאת במשחק ולהנות מכך.

דרישות גופניות – טווחי תנועה בגפיים התחתונות, כוח מתפרץ בשרירים, קואורדינציה ותיאום עצבי שרירי.

דרישות חברתיות – בדרך כלל הקפיצה לא עומדת בפני עצמה. ילדים רואים אחרים קופצים ויכולים ללמוד מחיקוי. שלבו את הקפיצות לא כתרגול בודד אלא כחלק מההתנהלות היומיומית של הילד. שלבו קפיצות בסדר היום של הילד כמו קפיצה משרפרף נמוך לייד הכיור, קפיצה ממדרגה אחרונה בכניסה לבית.

קפיצה מהנה והתפתחות נעימה!

אלונה סבלין פיזיותרפיסטית ילדים