מה בין ויסות חושי לתפקוד מוטורי

מה בין ויסות חושי לתפקוד מוטורי

המושג ויסות חושי משקף תהליך שבו מתקבל מידע מהסביבה וממערכות גופניות פנימיות. מידע זה מתארגן בעזרת מערכות החוש השונות והועבר למח. במוח המידע עובר אינטגרציה עם מרכזים גבוהים נוספים ומעובד לכדי הפקת תפקוד מותאם סיטואציה. ד"ר ג'ין איירס פיתחה בשנות השישים את תיאורית ה– sensory integration  בכדי להסביר את הקשר בין התהליכים העיצביים לתפקוד של הפרט. יכולת תקינה של עיבוד מידע חושי עוזרת בתקשורת חברתית, רכישת מיומנויות מוטוריות וכן קשב וריכוז בלמידה.

קושי בוויסות חושי הוא ליקוי בארגון המידע החושי ופירושו. קושי זה מאופיין באי יכולת לארגן את תגובות הגוף לקלט החושי מהסביבה. הצפה היא חוויה הנגרמת מגריית היתר של החושים. ההצפה החושית יכולה להיגרם בשל סף קליטה נמוך כשכל גירוי מקבל משמעות וכשגירוי קטן וגדול אינם שונים במהותם. סיבה נוספת יכולה להיות סביבה הכוללת גירויים ויזואליים ואאודיטוריים רבים. בסביבה מרובת גירויים המוח מתקשה לווסת גירויים לחשובים ותפלים. נחשול הגירויים תוקף את המוח וגורם להצפה. החוויה עצמה היא עוצמתית ובלתי נסבלת. הגירויים מתבלבלים והכל הופך למהומה גדולה. ילד המוצף בגירויים אינו יכול לקלוט את קול אמו המנסה להרגיע אותו כי קולה נשמע בדיוק כמו רעש הרקע של המכוניות.

קושי בויסות חושי יכול לבוא לידי ביטוי ב:

• • קושי להירגע

• • אי שקט גופני

• • הימנעות מתנועה

• נפילות תכופות

קושי בויסות חושי יכול לבוא לידי ביטוי בכל אחד משלבי עיבוד המידע – קלט, ארגון המידע ופלט. כאשר נוצר כשל באחד מין השלבים זה יכול ליצור תגובה לא מותאמת לגירוי חיצוני. קושי בויסות חושי יכול לשבש את סדר היום של הילד, להקשות עליו להסתגל לדרישות הסביבה ולגרום לו לסבל. בהתערבות טיפולית ניתן לאפשר לילד לחוות את העולם בצורה נעימה ומאיימת פחות ולהקנות לו יכולת תפקודית טובה במיומנויות היומיום.

להלן דוגמאות לגורמים היכולים להוציא מויסות בתחומי החישה השונים:

רגישות בתחום הויזואלי (חזותי) – אורות, הבהובים, אובייקטים מרצדים.

רגישות בתחום האאודיטורי (שמיעתי) – צלילים, רעשים, צעקות. יכול להקשות על הבנת שפה בגלל קלט קול משובש וזה יבלבל ויקשה על הבנה של הוראות ויגרום לתגובה איטית.

רגישות טקטילית (תחושתית) – מגע עמוק ושטחי, תויות של בגדים, מרקמים כמו חול או דשא. יכול לסרב לפעילוליות יומיומיות כמו התלבשות או צחצוח שיניים. אינו יתנסה במגוון מרקמים באוכל

רגישות וסטיבולרית (שיווי משקל) – נדנוד בנדנדה, שינויי כיוון חדים כמו היפוך על הידיים, קפיצות על טרמפולינה

רגישות אוראלית (סביב הפה) – קושי בלעיסה, רגישות למרקמים, הימנעות מסוגי אוכל מסויימים, יכולות דיבור והיגוי

קיימים 3 סוגי קשיים בויסות חושי:

• תגובתיות יתר – היפרסנסיטיביות . חוסר יכולת לברור גירויים ולסנן אותן. תגובת הילד תיהיה אינטנסיבית ביחס לגירוי ועוצמתית ביחס לתגובתם של ילדים אחרים. תגובת הילד תיהיה חזקה עוד יותר כאשר הגירוי הוא בלתי צפוי.

טיפ!  הכנה מוקדמת של הילד יכולה לווסת את תגובתו לגירוי "עכשיו נפתח את דלת הבניין ויהיו הרבה רעשי מכוניות". ילדים עם תגובתיות יתר נוטים להימנע מגירויים מסויימים ובעלי התנהגויות סטראוטיפיות טקסיות. לעיתים התגובה לא באה כתוצאה לגירוי שקורה עכשיו. הילדים נוטים לשלוט בתגובתם לגירויים סנסוריים שעלולים להצטבר ולהתפרץ באופן פתאומי כתגובה לגירוי פעוט לכאורה.

• תת תגובתיות – סף גירוי גבוה וזקוק לגירוי חזק על מנת לעורר את המערכת. ילדים עם היפוסנסיטיביות לא יגיבו לקול מונוטוני או גירוי שהוא חלש יחסית בעוצמתו. ילדים אלו יותר שקטים ופאסיביים. יתכן שלא יגיבו לנפילות, חתכים, שפשופים שכן יבחינו יותר בפצע בעור. ילדים עם תת תגובתיות מתקשים בבניית סכמת גוף כי פחות חוקרים את המרחב והסביבה שכן אינם מחפשים באופן אקטיבי גירויים סנסו-מוטוריים שמוחם וגופם צריך על מנת לבנות סכמת גוף.

חשוב! ילדים הסובלים מהיפר סנסטיביות לעיתים יכולים לכבות את עצמם משלל הגירויים ולהראות כמו היפוסנסטיביים.

• חיפוש סנסורי – נראה כי אינם מסוגלים לספק את הצורך בגירויים סנסוריים והם בחיפוש מתמיד אחר הגירויים. הילדים נוטים להיות בתנועה מתמדת. לקפוץ חזק על טרמפולינה, ליפול לתוך פוף. נראים חסרי שקט ומנוחה. ילדים אלו נראים אימפולסיביים מוטורית וגם רגשית. הנוכחות שלהם אינטנסיבית. הם שתלטנים ודורשים תשומת לב מתמדת, אוהבים מאכלים מתובלים וכל גירוי שהוא עוצמתי. ילדים אלו מוסחים בקלות וחווים קשיים ביכולות קשב וריכוז. חיפוש מתמיד אחר גירויים גורם לעיכוב בלמידה, שפה והשגת כישורים מוטוריים.

טיפ! פעילות מוטורית מגוונת תתן מענה אופטימאלי עבור ילד שמחפש גירויים. הגיוון יענה על הצורך המתמיד בגירויים. כשיקבל את הגירויים שצריך יהיה פנוי לפעילות שלא בהכרח עוצמתית כמו משחק חברתי או ישיבה מול שולחן לצורך למידה.

מערכת הויסות החושית מורכבת מאוד. ילד יכול לחוות באופן שונה את הסביבה על ידי מערכות חוש שונות. הילד יכול להיות רגיש במערכת אחת ולחוש חוסר במערכת אחרת. כמו כן יכולים להיות שינויים באותה מערכת. למשל יהיה מאוד רגיש למגע בפנים ויחוש צורך למגע חזק ועמוק בגב.

איך ויסות חושי משפיע על התפתחות מוטורית?

ילד החווה קושי בויסות חושי ימנע מפעילות שאינה נעימה לו וירצה עוד ועוד מפעילות שמספקת את הגרייה הרצויה. ילדים אלו יכולים להיות טובים מאוד במיומנות ספציפית כמו קפיצות על טרמפולינה ולהימנע באופן אקטיבי מהתנסות בפעילויות אחרות למשל פעילויות סטטיות כמו לעמוד ולתפוס כדור. כמו כן קושי בעיבוד מידע יכול לשבש תפיסה מרחבית ולגרום למסורבלות תנועתית. ילדים אלו נראים כאילו לא שמים לב לסביבה, נתקלים בכל דבר, נופלים הרבה בעיקר בסביבות לא מוכרות.

קושי בויסות חושי יכול להופיע יחד עם דיספרקסיה – קושי בתכנון תנועה, קושי בשמירת רצף פעולות הדרוש לביצוע המשימה המוטורית, ילדים מסורבלים מתקשים להתארגן לקראת אתגר מוטורי. ופעולות פשוטות כמו ריצה, טיפוס סולם, משחקי כדור הופכים לאתגר מוטורי ממשי עבורם.

מספר סימנים היכולים להיות קשורים גם בקושי בויסות חושי:

• • רגישות לתוויות של בגדים, סוג בד, גודל הבגד צמוד/רחב

• • רגישות למשטחים משתנים – משחק בחול, על דשא, במים

• • רגישות למרקמים באוכל – סירוב לגיוון מרקמים כמו מוצקים, סירוב לגיוון בטעמים

• • המנעות מתנועה במרחב או תנועתיות יתר במרחב

• • תגובה מוגזמת לגירוי פעוט לכאורה

• • כיבוי עצמי – בדרך כלל בגלל עומס גירויים

• • חיפוש יתר לנשיקות, חיבוקים, דגדוגים

• • העדפה חד משמעית לפעילויות כמו נדנוד בנדנדה וקפיצה בטרמפולינה

• • תזזתיות בזמן ישיבה מול שולחן

• • זמן תגובה ארוך מן המצופה

• • נפילות מרובות וחוסר תשומת לב לסביבתו

• • מוסחות וטווחי קשב קצרים

• תוקפנות והתנהגות שאינה תואמת סיטואציה

איך לעזור לילדכם החווה קושי בויסות חושי?

נסו להבין את הקושי ולמצוא דרכים לעזור לילדכם. אם הוא לא אוהב לרוץ על החול בים אפשר לשים לו נעליים ולבדוק יחד איתו האם המרקם של החול מפריע לו. אם הוא לא אוהב להתלבש בבוקר אפשר לחפש מה מפריע לו באמת אולי תפרים, תוויות או סוג הבד. אם נמנע ממאכלים מסויימים אפשר לבדוק מה מאפיין אותם אולי טעם חזק, ריח או מרקם. אם לא יושב בזמן מפגש בגן אולי חווה קושי יציבתי בגופו. אם נמנע מפעילות נמרצת במרחב אפשר יחד איתו לנסות להבין מה מפריע. אולי זה הרעש בחוץ, אולי זה מספר הרב של הילדים בגן השעשועים, אולי זה גירויים וסטיבולריים חזקים כמו נדנוד, אולי פעילות בגובה היא לא נעימה, אולי גירויים פרופריוספטיביים כמו ריצות או קפיצות הם לא נעימים. האם יש דברים אחרים במרחב שכן אוהב לעשות.

חשוב לבדוק יחד עם הילד מה כן מהווה גורם מוטיבציה לתנועה. אתם לא בקרב איתו. ניסיונות לעשות בכל זאת במידה והילד נמנע יצרו הרבה התנגדות ותסכול מצידו. נסו למצוא יחד איתו מה כן אם זה לא. הגדירו פינה שקטה ונעימה שבה יוכל לנוח. החזירו לו את השליטה . תעשו דברים איתו ולא במקומו. כך ירכוש ביטחון תנועתי ותחושת מסוגלות.

סרטון הבא מסביר בצורה נהדרת מהי הצפה חושית. מומלץ לצפייה

אלונה סבלין פיזיותרפיסטית ילדים